דור סויסהלהרשמהלהוריד את המסכה.
ערב אחד על הפער בין מי שאתה לבד, לבין מי שאתה נהיה כשנכנסים אנשים.
יש את מי שאתה כשאתה לבד בבית. ויש את מי שאתה נהיה בשנייה שנכנסים אנשים.
אתה יודע בדיוק מתי זה קורה. הקול משתנה קצת. משהו בכתפיים נערך. ולא שיקרת — פשוט לבשת משהו בלי לשים לב.
המיינד למד את זה מזמן. הוא מצא מודל לחיקוי והתחיל להעתיק — צורת דיבור, תחומי עניין, מה מותר להראות. בהתחלה זה הרגיש כמו שקר. אחר כך התרגלנו, והתחלנו להאמין שזו האמת.
והדבר המוזר: ככל שאתה יותר מודע, זה מרגיש יותר מזויף. לא פחות.
מה קורה בערב.
מסתכלים על המסכה עצמה — מאיפה היא הגיעה, מה היא עשתה בשבילך, ומה היא לוקחת ממך עכשיו.
יש תרגיל כתיבה שאתה עושה לבד. יש עבודה חיה מולי, עם מי שבוחר לעלות. ויש חלק בזוגות, שבו אתה אומר בקול משהו שבדרך כלל נשאר בפנים.
זה לא ערב שיושבים בו ומקשיבים.
מה תצא איתו.
תזהה את המסכה שלך. לא "מסכות" כרעיון כללי — את שלך, בשם, עם הסיפור שבנה אותה.
תבין שזו התניה ולא פגם. אף אחד לא בחר את זה בגיל שש. הבושה סביב זה יורדת מעצמה.
יהיה רגע שבו היא תישמט. קצר, ולא בהכרח נעים. אבל תרגיש אותו בגוף ולא תוכל להתווכח איתו.
ותצא עם שאלה שלא נסגרה. זה בכוונה. תשובה שנתפרה בערב אחד לא מחזיקה עד הבוקר.
ערב אחד לא מוריד מסכה של שלושים שנה. הוא נותן לך לראות אותה — ולדעת שהיא לא אתה.
אני לא מדבר מתיאוריה.
הייתי בחובות, מכור, שבור. מה שהתחיל לשנות את זה לא היה עוד שיטה — אלא שלושה חודשים על חוף, בלי לעשות כלום.
אחר כך אשראם בשוודיה, כולל שלושים יום של שתיקה, שנתנו לזה סדר ודרך. היום אני מלמד שיעור חי כל שבוע.
את המסכה שאני מדבר עליה בערב הזה לבשתי שנים. חלק ממנה אני עדיין תופס את עצמי לובש.
פרטים והרשמה.
- מתי
- שלישי, 15.919:30–21:30 · דלתות ב-19:15
- איפה
- בית המכולות · נמל יפו
- מחיר
- 120 ₪
- כמה
- עד 35 איש
שאלות.
צריך ניסיון קודם במשהו?
לא. לא במדיטציה, לא ביוגה, לא בעבודה פנימית. צריך נכונות להיות בחדר ולא להתחבא בו.
אני ביישן. אצטרך לדבר מול כולם?
לא. יש חלק אחד עם מתנדב אחד שבוחר לעלות — וזה באמת בחירה, לא מתנדבים מהשורה. כל השאר קורה לבד, בכתיבה, או בזוגות. אפשר לעבור את כל הערב בלי לומר מילה במליאה.
מה להביא?
בגדים נוחים שאפשר לשבת בהם על הרצפה. דף ועט מחכים לך במקום.
לא הייתי בדברים כאלה. זה בשבילי?
אם קראת את העמוד הזה והיה רגע שחשבת "זה אני" — כן. אין פה שפה פנימית שצריך להכיר מראש.